הכי פחות מעניין בכדורגל זה הכדורגל, הכי מעניינים הסיפורים. נסיבות החיים הביאו את עומר אצילי להיות, אולי, הירוק שימנע אליפות צהובה שלישית. אם אצילי היה מככב השנה לצד דור פרץ, מכבי כבר הייתה עם הכתר במירוק אחרון לקראת הנפה. אבל החיים, הנסיבות. איזה סיפור.
העניין עם מכבי חיפה, שעם כל האליפויות שלה ושנות הזוהר המטורפות, היא תמיד תיראה למסתכל מהצד כשבירה יותר. ממרתפי הטבלה (ד"ש מהמקום ה-12), קיים עדיין הזיכרון האדום על אליפות אחת שחמקה להם בדקה ה-86 בגלל נבדל פסיבי ועל עוד אחת שברחה בדקה ה-92. בשני המקרים, אתם בטח זוכרים, האסון קרה בבלומפילד.
חברי הצהובים (והם רבים, האמינו לי), אומרים לי בלחש שלחיפה אין את זה. שזה ייגמר צהוב. צמוד, אבל צהוב. ושוב, ברגע האחרון ושוב בבלומפילד. למה בלחש? כדי לא לנחס כמובן. אבל אני, מה אכפת לי לנחס.
אז זה היה אתמול צמד של אצילי, וזה נשאר אחרי אתמול צמד בפיסגה. ועכשיו, שימו לב, הערת אזהרה: מי שסגור כבר על סטטוס קוו עד למשחק המכריע בבלומפילד, מי שבטוח ששום דבר דרמטי לא יקרה עד אליו, לא לוקח בחשבון את המגרש הנוראי ביותר ביקום הכדורגל, את ה"אצטדיון" באשדוד. אם לא הצילום בצבע, זה נראה משם כמו שידור חוזר של יומני כרמל לכבוד יום העצמאות על הכדורגל הישראלי בשנות ה-50.
אצילי. במקום להיות עם הצהובים, הוא נגדם (מאור אלקסלסי)
מכבי הפסידה שם העונה, גם חיפה. עכשיו, אחרי שחיפה, בביקור שני של פלייאוף, יצאה מהמלכודת עם שלוש נקודות מפוארות, נשאר למכבי לעבור שם שוב את הסיוט. אז לפני שמסתכלים על התנגשות הטיטאנים במשחק העונה, בעוד חודש ומשהו בבלומפילד, כדאי לסמן ביומן גם את היום שבו בן שמעון יפגוש בהיכל שלו את החברים מפעם.
איך זה ייגמר? מכבי נראית בשלה יותר. צריך לנחס, זוכרים? מצד שני, לחיפה יש כלים ויש חיבור. ג'וש כהן עם החטא ושכרו, רמי גרשון שמספיד את מספידיו, ברק בכר על הקווים, צ'ארון שרי, ניקיטה רוקאביצה שעוד יחזור ועומר אצילי. לגמרי אצילי. אגב, ירדן שועה חסר למישהו?
בסופו של דבר, יהיה כאן מצ'אפ כחול לבן פנטסטי בין אצילי לבין דור פרץ. שני שחקנים ששווים אליפות. פרץ טוב יותר בעיני, באמת, חוץ מעניין הנאחס. אבל לאצילי יש המון מה להוכיח, קודם כל לעצמו.
חמוש במשקפיים, הוא יכול להיות האיש מאחורי אחד מסיפורי האליפות המדהימים בקורות הכדורגל הישראלי.
יש לו מה להוכיח, קודם כל לעצמו (דני מרון)