אוגוסט הוא אזור הדמדומים של חלון ההעברות. רוב השמות הגדולים מצאו בתים חדשים, הקבוצות נסגרו לקראת העונה הקרובה (בטח בהתחשב במונדיאל 2022 שחוצה את העונה באמצע לשני חלקים). ההעברות שקורות בשבועות האלה, ברוב המקרים, נמצאות על הסקאלה בין זניח לביזארי.
למרות זאת, אחת מהן תפסה את העין. ריקי פוץ', לשעבר ילד הפלא של ברצלונה, עוזב את הקטאלנים לטובת לוס אנג'לס גלקאסי בגיל 23. הקשר סומן מגיל צעיר כאינייסטה הבא, ליונל מסי התרשם ואמר עליו שהוא "שחקן עם איכות אדירה" ומהר מאוד התחבב על האוהדים. אם היינו צריכים לדמיין את עונת 2022/23 לפני שנתיים, בשיא ימי הקורונה, כנראה היינו רואים את פוץ' במרכז הקישור של ברצלונה, אבל הוא נדחק ל-MLS בגיל 23 בלבד. מה השתבש?
ההתחלה
הפרופיל של פוץ' התאים לכל מה שהפך שחקנים לאגדות ברצלונה: קטאלני, גדל ב"לה מאסיה", ערך הופעת בכורה בגיל 19 וזכה לכותרות מפרגנות בעיתונות המקומית. הוא פרץ בשנים שבהן ברצלונה חיפשה כיוון חדש. שנותיו האחרונות של ליאו מסי במועדון שקרס ספורטיבית וכלכלית בעידן ז'וזפ מריה ברתומיאו.
פוץ' אמנם לא הבקיע או בישל במספרים גבוהים, אבל הפך את הקבוצה לטובה יותר: הניע את הכדור קדימה, ניצל הזדמנויות בחצי המגרש והפך הגנה להתקפה בקלות. הוא היה מדויק, יוזם והתקפי. במשחקים מסוימים הוא נראה כמו השחקן הטוב על המגרש, וזה כשליאו מסי פותח לידו בהרכב. צ'אבי, קפטן ברצלונה לשעבר והיום מאמן הקבוצה, אמר ב-2020 ש"ריקי פוץ' נושם כישרון. יש לו ביטחון עצמי ואישיות, הוא לא מסתתר ומבקש את הכדור".
לא הצליח להביא לידי ביטוי את הכישרון שלו (Lachlan Cunningham/Getty Images)
שנתיים לאחר מכן אותו צ'אבי נתן לו לפתוח פעמיים בהרכב ב-24 משחקי ליגה והשאיר אותו מחוץ לתוכניות שלו לעונת 2022/23. פוץ' הוצע למועדונים כמו פיורנטינה או פרנקפורט, אך בסופו של דבר לא מצא הצעה מאירופה והלך לארצות הברית.
הדעיכה
הניצוצות שהראה פוץ' בתחילת הדרך לא הספיקו בשביל מקום קבוע בהרכב של ארנסטו ואלוורדה, קיקה סטיין, רונאלד קומאן או צ'אבי. יחד עם ההצלחה הגדולה, צמח גם האגו, שהוביל למוסר עבודה לקוי ולריבים עם מאמניו השונים. הוא לא הצליח להתמודד עם הפיזיות שקומאן דרש ממנו בקישור והמאמן ההולנדי הביע ספק במחויבות שלו כשאמר: "הוא לא עושה מספיק באימונים כדי להכריח את המאמן לתת לו הזדמנויות".
המאמן הנוכחי, צ'אבי, העדיף לתת את הבמה לנער פלא אחר, פדרי, שתורם יותר ממנו בצד ההגנתי. "עצוב לי על פוץ'", אמר צ'אבי בעצמו, "הוא מתאמן בצורה טובה, הייתי רוצה לתת לו יותר דקות. יש שחקנים לפניו כמו גאבי, פדרי, ניקו ודה יונג. זאת לא רמת הביצוע בהכרח. יש יותר תחרות בשבילו".
כששחקנים צעירים כמו גאבי, פדרי, ניקו או פאבלו טורה מגיעים אחד אחרי השני, מישהו הולך אחורה. פוץ', במידה מסוימת, נפל בין הכיסאות. הוא לא היה מספיק טוב עם הכדור כדי להוביל קבוצה מסדר הגודל של ברצלונה, היכולת ההגנתית הפכה אותו לבור במרכז המגרש, והוא לא מספיק יעיל מול השער בשביל לשחק בעמדה קדמית. לעתים הוא משתהה עם הכדור, ו"תוקע" מתפרצות, מה שגורם למאמנים לאבד עשתונות. שחקנים מהסוג שלו נעלמו מהכדורגל. פליימייקרים צריכים היום לעשות הרבה יותר מרק לחלק כדורים קדימה.
פדרי. תפס את המקום (Michael Reaves/Getty Images)
הפרק הבא
אבל הנפילה מהבטחה בברצלונה ל-MLS היא חדה. הוא רק בן 23, וכבר מדברים עליו כמו שחקן עבר. יכול להיות שה-MLS מבטיחה יותר ממה שאנחנו מדמיינים. הליגה האמריקאית מתחזקת ומשגרת שחקנים צעירים לאירופה, פוץ' יקבל 6.5 מיליון דולר בשנה ויכול להיות שהוא מהמר על עתיד בו הוא מוכיח את עצמו שם וחוזר לאירופה מהדלת הראשית.
ויכול להיות שזה אף פעם לא היה תלוי בו. כולנו זוכרים איך ברצלונה חיפשה בנרות את הדבר הגדול הבא. כל שחקן שהיה מהיר באגף היה אמור להחליף את ניימאר, כל ילד עם תספורת פטרייה ודריבל היה "מסי החדש". פוץ', כנראה, אף פעם לא היה מספיק טוב. העובדה שלא הראה גרף שיפור ושמועות על מוסר עבודה גרוע (אליהן התייחס רונלד קומאן עצמו כמאמן ברצלונה), הפכו אותו לסימן אזהרה עבור קבוצות רבות. הפוטנציאל קיים, אבל פוץ' לא הראה התקדמות ממשית מאז הפריצה הראשונה וזה הרתיע הרבה מועדונים.
ברצלונה הציעה לפוץ' לצאת בהשאלה בעבר, אך הוא סירב לכך, ובמועדון עלו טענות על אגו גדול וגישה בעייתית. אף קבוצה לא רוצה להחתים שחקן שמרגיש שהוא טוב מדי בשבילה, ולכן הוא הגיע לקבוצה שמוכנה לתגמל אותו בסכומים שהוא חושב שהוא שווה. הבחירה של פוץ' אולי כלכלית במהותה ומובנת, אבל מבחינתנו היא פספוס. הוא ייזכר בתור פוטנציאל נוסף שהצית את הדמיון ונכבה מיד לאחר מכן, בין אם באשמתו או באשמת מי שחיפשו שיציתו להם את הדמיון.