השאלה העיקרית שנשאלה לקראת פליי-אין 2026 היתה האם זה יהיה המשחק החשוב בקריירה של דני אבדיה. התשובה הפשוטה היתה כן. התשובה האמיתית היתה שבתקווה, נצטרך לבחון את השאלה הזו מחדש בעוד כמה ימים. אבדיה, בזכות לוח משחקים שסידר לו שני מפגשים עם הקליפרס - קבוצה עם שני אלופי NBA (קוואי לנארד וברוק לופז), אחד מהם פעמיים MVP של סדרת גמר ושחקן גבולי לחמישייה הראשונה של העונה, ועוד אולסטאר ומגוון שחקני משנה מנוסים - קיבל שני משחקי פליי-אין לפני הפליי-אין, כדי לקבל שתי הזדמנויות לעלות לפלייאוף - וניצח בשניהם. בראשון, בחוץ, הוא סיים עם 28, 11 ו-8 לצד 2 איבודים בלבד. בשני בבית הוא קלע שיא קריירה לרבע ראשון וחתם עם 35 נקודות, כולל שלשה סוגרת עניין בפרצוף של קוואי. ובפעם השלישית? גלידה.
טורבו נתן את הערב הגדול בחייו כשהאורות סביבו היו הכי בוהקים. לילה ראשון של הפליי-אין, קווין הארלן על המיקרופון, הול אוף פיימרים יושבים באולפן ומנתחים כל מהלך. אולם עוין, קהל בטירוף, שיפוט לא עקבי, ודילון ברוקס שיכול להוציא סרוויס מכליו. הוא כמעט הצליח. לרגעים זה נראה שפניקס, קבוצה שכל העונה ידעה לשגע את היריבות שלה עם הרכבים נמוכים, ידיים זריזות והגנה אגרסיבית, משתלטת על המשחק. כאשר רויס אוניל הוותיק, עוד שחקן עם שנים ארוכות של ניסיון פלייאוף, חטף כדור על קו החצי וקלע שלשה שקבעה יתרון דו ספרתי ברבע האחרון, זה נראה שפורטלנד בדרך להתפרקות. על פי ESPN, לסאנס היו 95% סיכוי לנצח בשלב הזה.
היא לא התפרקה בעיקר בזכות אבדיה, שקלע את הנקודות הראשונות שלה ברבע האחרון בסל ועבירה קשים על ברוקס. פניקס עשתה הכל כדי להוציא לו את הכדור מהידיים בדקות האלה, הרביצה ושרטה, וזה עדיין לא עזר. כי אבדיה הוא אמנם שחקן קבוצתי מעל הכל - בכל ראיון הוא מפרגן לחברים כמה שיותר, בענווה אותנטית - אבל ברגע הזה הוא, וכולם סביבו, הבינו שזה הזמן שלו. בהתקפות האחרונות הוא סימן לכולם "תנו לי את הכדור וזוזו מהדרך". במגוון הטעיות, שינויי כיוון, פיזיות וכוח מתפרץ - בדיוק הדברים שכל כך לא שגרתי לראות משחקן 2.03 מטר - הוא זרק את השומרים האגרסיביים שלו הצידה כל הדרך לסל. ולעוד סל. ועוד אחד פלוס וואן, הקטגוריה בה הוביל את כל הליגה העונה. ולפלייאוף 2026. "הוא עושה הכל בשבילנו", סיכם ג'רו הולידיי, הול אוף פיימר עתידי ואחד משלושה שחקנים שזכו בשתי אליפויות מאז תחילת העשור. 41, 7 ו-12. עם ישראל High.
ותודה ללוקה?
מחלקת היח"צ של פורטלנד עבדה שעות נוספות בזמן האחרון. העיתונאים שמצביעים לפרסי סוף העונה קיבלו הביתה משחק "סולמות ונחשים" כדי להצביע לדני אבדיה לשחקן המשתפר ולחמישיות העונה, הם קיבלו קופסה ובה כל מיני אקססוריז שישכנעו אותם להצביע לדונובן קלינגן וטומאני קמארה לחמישיות ההגנה, וכולנו קיבלנו הרבה דני ובלייזרס בכללי - בפודקאסט של קווין אוקונור ביאהו ובפודקאסט Young man and the three, אותו הגיש בעבר ג'ייג'יי רדיק.
(אגב הצבעות: יכול להיות שבעוד מספר שבועות נצטרך להגיד תודה רבה דווקא ללוקה דונצ'יץ'. בימים כתיקונם, העיתונאים המצביעים מקבלים את זכות ההצבעה יום אחרי סיום העונה וצריכים לשלוח את ההחלטה שלהם עד 18:00 בערב ביום פתיחת הפליי-אין. אבל ללוקה נולדה ילדה בדצמבר, הוא טס לבקר אותה בסלובניה, ובטיעון הזה הוא מגיש ערעור לליגה ומבקש להיכלל בהצבעות למרות שהגיע ל-64 משחקים לפני הפציעה בהמסטרינג. אז ההצבעה הוארכה. וכן, על פניו ההצבעה אמורה להתייחס רק לעונה הרגילה. ועדיין, בזכות ה-Recency Bias, נראה מישהו שצפה במשחק משאיר את אבדיה מחוץ לחמישיות העונה שלו. אז למקרה הצורך: Hvala, Luka).
אחת השאלות שנשאל דני על ידי טומי אלטר ב"יאנג מן" היתה מתי הוא הרגיש שהכל מתחיל להתחבר לקבוצה, והוא חזר דווקא למשחקים מסוימים אחרי פגרת האולסטאר. כנראה שרק מעטים זוכרים שעוד בתחילת נובמבר הם ניצחו בבית את דנבר בהרכב מלא ואז הנחילו הפסד ראשון מאז סדרת הגמר לאלופה אוקלהומה סיטי - לפני שפציעות התחילו שורת אירועים בלתי צפויים שאמנם הורידו את הבלייזרס מהשישייה הראשונה במערב, אבל הובילו את אבדיה, שהתרגל תוך כדי תנועה לתפקיד תובעני וקשוח במיוחד בהרכבים עם שחקני ג'י-ליג, למשחק האולסטאר הראשון שלו. הלילה, בפעם הראשונה, זו היתה קבוצה בהרכב מלא, כל כך מלא שלעתים לא היה ברור לטיאגו ספליטר מה עושים עם כל הטוב הזה. ולמעשה, אפילו לא כל הטוב הזה היה באמת טוב הפעם.
ג'רו הולידיי החזיק את הבלייזרס במשחק בדקות הראשונות כשהסאנס החליטו שדני אבדיה לא ינצח אותם, אבל היה הרבה פחות טוב בחצי השני. לדונובן קלינגן ורוברט וויליאמס, שני הסנטרים שאחד מהם לקח אליפות במכללות והשני שיחק בסדרת גמר, רעדו הידיים עם 2 מ-12 משותפים מהשדה. מישהו היה צריך לעזור לדני עם כל המעמסה הזו. וזה היה גיבור בלתי צפוי. שחקן שלא שיחק כדורסל באפריל מאז 2021, ושעיקר השיח סביבו בשנים האחרונות היתה איך אפשר להיפטר ממנו, וכמה זה יהיה בלתי אפשרי.
כשהסאנס הם אחת מקבוצות חצי המרחק הטובות בליגה וגם חמים מעבר לקשת, ספליטר שלח את הסנטרים שלו לספסל והכניס את ג'ראמי גרנט כדי ליצור חמישייה נמוכה וסוויצ'אבילית יותר שכל שחקן בה מסוגל להתמודד עם חדירות. כשהוא חתם בקיץ 2023 על חוזה של 160 מיליון דולר לעונה, זה נראה מופרך. כשאבדיה הגיע בטרייד, גרנט היה פורוורד פותח. עם הזמן, גם בגלל פציעות, הוא ירד לספסל והתרגל לתפקיד השחקן השישי שיכול לשנות משחקים משם. בלי שתי השלשות שלו, אחת מהן מאסיסט של דני שכיווץ את ההגנה בפעם המי יודע כמה, ובלי החטיפה בשניות הסיום, הבלייזרס אולי היו מתכוננים עכשיו לטיסה הביתה ומפגש מול קוואי או סטף על הזכות לפגוש את המטחנה המתסכלת מאוקלהומה סיטי.
ותודה לטיאגו?
באבולוציית שלבי ההתפתחות של שחקן, אבדיה קפץ הלילה עוד מדרגה וסימן וי על עוד צ'קבוקס. להיות כוכב בקבוצה חלשה זה נחמד, כוכב בקבוצה בינונית - ופורטלנד קיבלה בסוכניות ההימורים את המקום ה-11 בלבד במערב, עם 35.5 ניצחונות חזויים ועם סיכוי קטן להגיע לפלייאוף - זה אחלה. אולסטאר בקבוצת מרכז טבלה זה יפה מאוד, אבל שחקן שרושם מספרים של אולסטאר וגם מוביל את הקבוצה שלו לפלייאוף? הופה, התקדמנו. זה כבר מעמד אחר לגמרי.
כשאבדיה רק עבר לפורטלנד, כתבנו כאן שבניגוד לוושינגטון שלא רוצה לנצח, פורטלנד רוצה אבל לא יודעת איך - ומקווה שדני ילמד אותה. אחרי הטריפל דאבל הראשון בקריירה, במארס שעבר נגד קליבלנד כתבנו כאן: "כשאנחנו רואים איך אבדיה לוקח קבוצה שהיתה בגדול חבורת ילדים חסרי כיוון ואינטליגנציית משחק והופך איתה ואותה לקבוצה תחרותית, זה מרשים, אולי אפילו יותר. כן, הוא יכול היה להיות עכשיו הכינור השלישי/רביעי לצד יאניס ולילארד, לוקה ולברון או שיי וג'יילן וויליאמס. הוא יכול היה לתרום לקבוצת פלייאוף. הרבה יותר גדול יהיה להפוך את הבלייזרס לקבוצת פלייאוף, הרבה יותר מרשים יהיה לראות איך הוא צומח עם השלד הצעיר הזה, בתוספת שחקן מעולה או שניים טובים, והופך את פורטלנד בחזרה לקבוצה ששחקנים מעדיפים לשחק בה ולא לשחק מולה".
ופורטלנד לגמרי הגיעה לשם. ג'רו הולידיי הוא הווינר שחסר לה עד עכשיו, והיה כל כך משמעותי בהורדת הנטל מדני במאני טיים. בעונה הבאה יהיה לה גם איזה דמיאן לילארד ברוטציה. לפלייאוף 2026 היא מגיעה כקבוצה scrappy, מעצבנת ולוחצת, עם מגוון שחקני הגנה מעולים, עם רוטציה רחבה ועם שילוב של צעירים וותיקים. בשלב זה היינו אומרים ש"הבעיה היא שגם על היריבה שלה אפשר להגיד אותו דבר". אבל זו כבר לא בעיה. זו הזדמנות.
הבלייזרס, וסליחה על הביטוי בהתחשב במצבו הנוכחי של צ'ונסי בילאפס, עשו את המכה ועכשיו הם משחקים על House Money. הם מרוויחים חשיפה אדירה, מול חייזר מיוחד במינו, ויקטור וומבניאמה, שדוחף את עצמו לפרונט ומקבל גם דחיפה נאה מהליגה. והם עושים את זה עם טום דנדון הבעלים הדנדש שרואה הכל מקרוב; ובואו נדבר רגע על ספליטר, שיכול להיות שהרוויח בערב הזה את הסרת תגית ה"זמני" מתואר המאמן - כי אני לא יודע איפה מוצאים עכשיו מאמן אחר שיכול להיות מחובר כל כך לווייב של הקבוצה, וכי הוא העמיד את השחקנים הנכונים ביותר על המגרש ברגע החשוב ביותר.
סן אנטוניו פייבוריטית בענק. היא מגיעה לפלייאוף כאשר 25% משחקני הליגה שהשתתפו במשאל האנונימי של אתר The Athletic בחרו בה כאלופה - יותר מדנבר ובוסטון ביחד. יש לה שחקן שמשנה את הגיאומטריה של המגרש עם מוטת ידיים של 2.43 מטר, יש לה שחקנים שלקחו אליפויות, אבל היא גם מגיעה כאשר שלושה מהשחקנים החשובים ביותר שלה נמצאים בעונה השלישית (וומבניאמה), השנייה (סטפאן קאסל) והראשונה (דילן הארפר) בקריירה שלהם, והמאמן שלהם, מיץ' ג'ונסון, מעולם לא אימן בפלייאוף. לבלייזרס יש רק יתרון אחד בסדרה הזו: אין להם מה להפסיד. הם אוהבים את האורות הבוהקים, והם יקבלו אותם. המשחק הכי חשוב בקריירה של דני אבדיה מאחוריו, ועכשיו מגיעה גם הסדרה הכי חשובה. לרגע הזה חיכינו, לרגע הזה חיכה דני אבדיה, והנה - כמה כיף להגיד את זה - הנה הוא בא.